קריעה בימינו על מקום המקדש וירושלים... סיכום הלכתי

כיצד קורעים על מקום המקדש? יש לקרוע מעומד וביד דוקא ולא בכלי, ויש אומרים שיקרע בכלי. וקורע את בגדו העליון מצד שמאל. וגם הנשים יקרעו באופן צנוע ויסגרו את מקום הקריעה בסיכת בטחון וכדו’. ולא יעשה תחבולות להיפטר מהקריעה.

בשולחן ערוך (סימן תקסא ס״ד) פסק שכל הקרעים האלו ביד ומעומד, וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה לבו. וכתב המשנ״ב (ס״ק יב) שדוקא ביד ולא בכלי, וכן כתב הכף החיים (ס״ק כ). והגר״מ טקוצינסקי (ספר ארץ ישראל פרק כב הלכה ד) כתב שהמנהג לקרוע כסות אחד בשיעור טפח ואפילו בכלי כדעת הראב״ד, וכן כתב הגרש״ז אורבעך (מנחת שלמה קמא סימן עג, א), והגר״י קניבסקי (אורחות רבינו ח״ב עמוד קמח) כתב להקל כמותם משום שהוא ספק דרבנן.

וכתב המשנה ברורה (ס״ק יג) לקרוע מצד שמאל כנגד הלב, וכן כתב הגר״מ טקוצינסקי (שם).

רבים מאוד בימינו לא נהגו לקרוע. ביניהם רבים חכמים ויראים ותירצו זאת שרבים רואים את מקום המקדש בפחות משלושים יום. אולם פשוט שחייבים בקריעה זו ואין להיפטר מלעשותה, כן כתב הגרי״ש אלישיב (אשרי האיש ח״ג פרק עג אות יג) וכן כתב הגאון ר״מ פינשטיין (אגר״מ או״ח ח״ה סימן לז אות ג).

הרואה את מקום בית המקדש, דהיינו מיד שרואה את הכותל המערבי או את כיפת המסגד, משתחוה ואומר ’בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה’, וקורע, ומברך ’ברוך דיין האמת’ ללא שם ומלכות.

השולחן ערוך (סימן תקס״א ס״א) כתב כשרואה בית המקדש אומר וכו’, וחלקו רבותינו האחרונים מה נקרא ראיית המקדש, שהגר״מ טוקצינסקי (ספר ארץ ישראל פרק כב) כתב שיש לראות את רצפת העזרה, והגאון ר״מ פינשטיין (אגר״מ או״ח ח״ד סימן ע אות יא) חלק על זה וכתב שגם בראיית הכותל המערבי יש לקרוע, וכן היה מנהג החזו״א והגר״י קניבסקי (אורחות רבינו ח״ב עמוד קמח).

ואין לעשות תחבולות על מנת להיפטר מלקרוע וכגון להקנות את בגדיו לאחר, כן כתב הגרב״צ אבא שאול (אורל״צ ח״ג פרק ל הערה ה) והציע ללבוש בגד ישן ולקרוע כדין, וכן כתב בילקוט יוסף (ארבע תעניות עמוד תקצה) וכן כתב הגאון ר״ש ווזנר (שו״ת שבט הלוי ח״ז סימן עח).

והגרי״ש אלישיב (אשרי האיש ח״ג פרק עג אות יד) כתב שיכול להפקיר בגדיו בפני שלושה כדי להיפטר מחיוב קריעת הבגדים, וכן יכול להקנות לאחר סקנין סודר, דהיינו שחבירו יתן לו כלי או מטפחת ותמורת זה הוא מקנה לו בגדיו, וחבירו יאמר לו בפירוש שאינו מרשה לו לקרוע בגדיו. אכן סיים שהדרך הנכונה היא שלא יפקיע את עצמו מן המצוה אלא ילבש בגד ישן ויקרענו, וראה מה שכתב בהערות למו״ק (כ, ב).

והגאון ר״מ קליין (שו״ת משנה הלכות ח״ו סימן קי) כתב לימוד זכות לאלו שאינם קורעים, וז״ל: "בעוונותינו אריכת הגלות גרמה שכבר הורגלו יום יום, ואפילו רואים ירושלים ומקום המקדש לא מתרגשים יותר ואין להם עגמת נפש יתירה, ואם כן למה יקרעו, ואדרבה אם יקרעו הבגד יש להם עגמת נפש על הבגד שנקרע ולא על המקדש וירושלים, אדרבה אולי יש כאן משום בל תשחית על הבגד". אכן גם הוא סיים שמי שיראת השם נוגע בלבבו ולבו דוה על חורבן בית המקדש יעשה כהלכה, ע״ש.

המבקר בארץ ישראל ורואה ערי יהודה אומר ’ערי קדשך היו מדבר’. הרואה ערי ירושלים אומר ’ציון מדבר היתה, ירושלים שממה’. והיום נהגו שלא לקרוע.

בשולחן ערוך (סימן תקסא) הביא כן וכתב שיש לקרוע, אולם היום נהגו שלא לקרוע, וכתב הגר״מ טוקצינסקי (ספר ארץ ישראל סימן כב) שאף שמדינא דגמרא צריך לקרוע, אולם בזמנינו לא נהגו לקרוע על ערי יהודה (זולת ירושלים) ומחמת שני טעמים. האחד, כי גבולות ערי יהודה אינן ידועות לנו היום, וגם אלו הידועות לנו אין אנו יודעים אם הם במקומן. וחזר על דבריו בספר עיר הקודש והמקדש (ח״ג עמוד רטו) והסביר שאין אנו יודעים את מקומם המדויק של ערי יהודה. ושנית, בזמנינו נכנסים לירושלים מצד מערב ולא מצד דרום ולכן פוגעים קודם בירושלים וקורעים עליה ואחר כן כשמגיעים לערי יהודה כבר אינם צריכים לקרוע. ועל טעמו האחרון כבר חלקו כדלהלן.

הרב משה פינשטיין (אגר״מ או״ח ח״ד סימן ע אות יא) כתב לחלק בין ערי ירושלים ויהודה שברשות ישראל שאז אין לקרוע לאלו שברשות האומות שיש לקרוע עליהם. ומדוייקים דבריו ממה שכתב המגן אברהם (סק״א) שאף על פי שישראל יושבים בהם יש לקרוע כיון שהם בשלטון האומות ונחשבים בחורבנן, וכן נמצא גם בבית יוסף ובב״ח, ומתוך דבריו מובן שאם הם בשלטון ישראל אין לקרוע.

אכן ישנם דיעות חולקות הסוברות שגם כיום יש לקרוע. הגרש״ז אורבעך (מנחת שלמה קמא סימן עג אות י) כתב שכיון שיש בירושלים כנסיות וקברים של נכרים נחשבת היא עדיין בחורבנה. וכן בבאר משה (ח״ז סימן תקסא) כתב לקרוע מכיון שהערים נמצאים בשלטון שונאי השם. וגם הגאון ר״ש ווזנר (שו״ת שבט הלוי ח״ז סימן עח) נשאל מדוע נהגו רבים לא לקרוע על ערי ירושלים ויהודה ולא העלה דברים ברורים וכתב שאין לו יישוב על זה, וסיים הנח להם לישראל.

ומה קורה בשבת?
המבקר בכותל בשבת ויום טוב אינו קורע שאסור לקרוע אז, וכן אינו קורע בחול המועד. והמבקר בערב שבת וערב יום טוב קורע כרגיל.

כתב הגר״מ פינשטיין (אגר״מ או״ח ח״ה סימן לז אות ב) וכתב שאינו רואה טעם שלא לקרוע בערב שבת אלא אם נאמר שהקריעה ערב שבת קודש אחר חצות ממשיכה את צער הקריעה אל תוך יום השבת. וכן כתב הגרי״ש אלישיב (אשרי האיש ח״ג עמוד תצז) שיש שהקילו שלא לקרוע בערב שבת אחר חצות ואין הדעת נוחה מלהקל בזה. וכן במוצאי שבת, בחנוכה ובראשי חודשים צריך לקרוע.

וכן כתב בילקוט יוסף (ארבע תעניות עמוד תקצט) כתב שאין קורעים בחול המועד, אבל קורעים בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון וכן בחנוכה ובפורים וראשי חודשים ובאיסרו חג. וכן כתב בשו״ת מנחת שלמה (ח״א סימן עג) שלא לקרוע בחול המועד, וכן כתב הגר״מ טקוצנסקי (עיר בקודש והמקדש ח״ג עמוד רכ) בשם חכמי ספרד הבקיאים במנהגים קדומים שלא קורעים בחול המועד.
וכן כתב הגרי״ש אלישיב שם שאין פטורים מלקרוע אלא בימים שאין נוהגים בהם אבילות, דהיינו שבת ויום טוב וחול המועד.